פסק-דין בתיק ת"א 1454-09

רקע כללי בקצירת האומר

1.         בפני בתביעה כספית בסך 53,802 ש"ח  שהוגשה  על ידי התובעת. בתחילה, הוגשה התביעה כנגד הנתבעת וכן כנגד  מר שאול בן עמי והגב' שושנה בן עמי, אשר הינם מנהלים ובעלי מניות בנתבעת. התביעה הינה לתשלום בגין עבודות תיקון שונות שביצעה התובעת לטענתה ברכבי החברה.

2.         נתבעים 2,3 (דאז - בן עמי) הגישו בקשה לסילוק התובענה כנגדם באופן אישי. בהתאם להחלטתי מיום 22.6.10 התקבלה הבקשה באופן שבית המשפט הורה לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן בגדרו תפרט את עילת התביעה כנגד הנתבעים 2,3 בתוך פרק זמן קצוב ובכפוף לתשלום הוצאות למבקשים.

3.         כתב תביעה מתוקן לא הוגש על ידי התובעת ולפיכך נותרה התובענה כנגד הנתבעת דהיום בלבד (ר' גם החלטתי מיום 15.11.10).

טענות הצדדים בתמצית

4.         על פי הנטען בכתב התביעה במהלך חודשים יוני, יולי, אוגוסט וספטמבר בשנת 2008 סיפקה התובעת לנתבעים שירותי תיקון והחלפת חלקים לרכבים השייכים להם כמפורט ב- 18 חשבוניות אשר צורפו כנספחים לכתב התביעה.

5.         לטענת התובעת היא פנתה לנתבעת בדרישות רבות בכתב ובעל פה לתשלום עבור מחיר החלקים, העבודה, התיקון וכיסוי החוב שהצטבר ואולם ניסיונותיה לגביית החוב האמור העלו חרס. עוד טוענת התובעת, כי בגין אי התשלום נגרמו לה נזקים עקיפים בדמות תשלום לספקים עבור החלקים שסופקו, שכר עובדים, אובדן הפקת רווח, מימון הוצאות משפטיות והפרשי הצמדה וריבית - אותם כימתה התובעת בכתב התביעה בסה"כ  22,757 ש"ח.

6.         הנתבעים הגישו כתב הגנה משותף. כיום כתב ההגנה הינו מטעם הנתבעת בלבד. בכתב ההגנה נטען כי המדובר בתביעת סרק לשם קבלת תשלום עבור עבודות לקויות וכן עבודות שכלל לא בוצעו ברכביה. לשיטת הנתבעת אף אחת מהחשבוניות שצורפו לכתב התביעה לא נחתמה על ידה או על ידי מי מטעמה ולפיכך לא אושרה מעולם. כמו כן, לגישתה חלק מהטיפולים הנטענים בוצעו בצורה קלוקלת או שלא בוצעו כלל ולכן היה עליה לפנות למוסך חלופי לשם השלמת התיקון או ביצועו מחדש.

7.         לביסוס טענתה צרפה התובעת את חוות דעת שנערכה ע"י פסו משה - שמאים ומעריכי נזק מיום 15.07.2009. ולפיה בחן השמאי את החשבוניות שצורפו לכתב התביעה ומצא, כי העובדה שהנתבעת נאלצה לערוך תיקונים נוספים ברכביהה, זמן קצר אחר סיום הטיפול אצל התובעת, מעידה על ביצוע לא מוצלח  ואף חמור מכך - על אי ביצוע כלל וזאת בניגוד למוצהר בחשבוניות. לטענת הנתבעת עלות הסדרת הטיפול הקלוקל או אי הטיפול כלל עלתה לה 19,562 ש"ח.

8.         כנגד החשבוניות מס' 366, 421 ו- 530 (בסך כולל של 2,202 ש"ח) טוענת הנתבעת כי על פי הערכת השמאי לא ייתכן כי הן שייכות למי מרכביהם ולכן אין התובעת זכאית לתשלום בגינן.

זאת ועוד, לגישת הנתבעת, אחד מהרכבים שהוכנס לשם קבלת טיפול אצל הנתבעת נפל ,בשעת מתן הטיפול, מ"הליפט" תוך שנגרמו לו נזקים כבדים המוערכים, על פי הצעת מחיר שצרפו, בכ- 7,000 ש"ח ואשר התובעת נמנעה מלתקנם.

לעניין הנזק העקיף נטען בכתב ההגנה כי לא רק זאת שלא הובאה כל ראיה לגביו והנו בגדר טענות בעלמא, אלא כי בעצם החוב הנטען על החשבוניות מגולם חלק מראשי הנזק העקיפים ובתוכם בטלות זמן, ושכר עובדים ובכך קיימת לשיטתם תביעה כפולה.

9.         עוד ציינה הנתבעת בכתב הגנתה כי בין מנהלה לבין מנכ"ל התובעת נערכה שיחה, בה הוסכם כי כל צד יוותר על טענותיו כלפי הצד שכנגד, ובכלל זאת גם הטענות שהועלו על ידה כאן, וזאת לאור גילוי הנתבעת את דבר חיובי הסרק שלשיטתה היא חויבה בהם במשך שלוש השנים בהן התקיימו יחסים עסקיים בין הצדדים.

10.        בסיכומיה, טוענת הנתבעת כי התובעת נהלה תיק זה בחוסר תום לב, תוך העלמת מידע רב מבית המשפט וכן כי התביעה הוגשה לשם הקדמת תרופה למכה - ומתוך רצון למנוע מהתובעת לפעול כנגד פעולות המרמה המתמשכות בעת הפרת חיוביה לביצוע טיפולים וגביית תשלומים עודפים לשיטתה. לגישת הנתבעת, אופן התנהלות התובעת במהלך המשפט גרמה לה לעינוי דין מתמשך.

התנהלות התובעת

11.        התנהלות התובעת בתיק זה, כעולה מההחלטות שניתנו בתובענה זו, התאפיינה בחוסר מעורבות בולט  ואי אכפתיות (תמוהה ) בכל אחד מהשלבים עד לדיון ההוכחות ואף לאחר סיומם, עד כי מצאתי לנכון לשוב ולאזכר ענין זה בפסק הדין בתמצית כדלקמן:

א.        כאמור, ביום 22.06.2010 ניתנה ע"י הח"מ החלטה בבקשת הנתבעים 2 ו3 לסילוקם מכתב התביעה בעילה של היעדר יריבות. בהחלטתי זו נתנה לתובעת אפשרות להגיש כתב תביעה מתוקן בגדרו נדרשה התובעת לפרט את  עילת התביעה כנגד כל אחד מהמבקשים באופן אישי, בכפוף לתשלום הוצאות. כתב תביעה מתוקן לא הוגש ובהחלטת הח"מ בפרוטוקול הדיון  15.11.2010 נמחקו הנתבעים 2 ו3 מכתב התביעה. לפיכך נקבע כי ההליך יתנהל כנגד הנתבעת 1 בלבד.

ב.         אחר מתן אורכות חוזרות ונשנות , כאשר היוזם העיקרי לאורכות הוא בית המשפט עצמו, והגם שחלפו 13.5 חודשים מיום מתן ההחלטה הראשונה לעניין הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת, קבע הח"מ בהחלטה מיום 18.05.2011 כי התובעת לא תורשה להביא ראיות מטעמה - מכוח תקנה 168 (ב) לתקסד"א. תצהירי הנתבעת הוגשו ביום 16.06.2011.